<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ד' שער ג'</h1>
<h2>דף נב.</h2>
בפרק הניזקין, רב נהילאי בר אידי אמר שמואל נכסי יתומים הרי הם כהקדש. ואסקינן משם שהמוכר להקדש ואמר לו הגזבר בכמה אתה נותן חפץ זה ואמר בעשרה, אפילו היה שוה מאה כיון שאמר לו בעשרה אינו יכול לחזור בו. שאמירה לגבוה כמסירה להדיוט. והגזבר שקנה להקדש או שמכר ההקדש, ידו על העליונה. כיצד נתן דמים של הקדש, אע"פ שלא משך הפירות, אם הוקרו קנה כדין תורה. ואם הוזלו הפירות חוזר, שהרי לא משך. ולא יהיה כח הדיוט חמור מכח הקדש. וכן אם מכר חפץ של הקדש ומשכו הלוקח ולא נתן דמים והוזל החפץ קנה, שלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש. ואם הוקר החפץ חוזר בו, שהרי לא לקח הגזבר דמים, וההקדש אינו נקנה אלא בכסף שנאמר [ויקרא כ"ז] ונתן הכסף וקם לו. ואין הגזבר מקבל מי שפרע. ונכסי יתומים היכא שמכרו פירות ונמשכו מהן הפירות ועדיין לא לקחו הדמים והוקרו הפירות, חוזרים בהם, שאין נכסי יתומים נקנין אלא בכסף. הוזלו הפירות, לא יהא כח הדיוט יותר מכחן, ונקנין במשיכה. והיכא שמשכו הפירות לצורך היתומים ולא נתנו מעות, אייקור, לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש, ונקנו הפירות. זול, סבור מינה היינו דרב נהילאי, שלא יהיו נקנין במשיכה. ואמרינן הא רעה היא לדידהו דזימנין דמצטרכי אינהו לפירות וליכא דיהיב להו עד דיהבי זוזי. והיכא שנתנו מעות של יתומים אפירות ולא משכו הפירות וזול, לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש, ואינן נקנין וחוזרין בהן. ואייקור נמי, אם רצו המוכרים, חוזרים בהם ומקבלים מי שפרע, שאם לא נאמר כן אלא שיהיה דינם שיקנו במעות, יאמר להם המוכר נשרפו חטיך בעליה. וכן אם לקחו היתומים מעות ולא נמשכו פירותיהם, והוקרו הפירות, חוזרים בהם היתומים, שלא יהא כח הדיוט חמור מכחם. הוזלו ורוצים הלוקחים לחזור בהם, מקבלין מי שפרע וחוזרין. שאם נחייב [אותם] שיקחו פירות מיד היתומים, רעה היא ליתמי, דזימנין שיצטרכו מעות ולא יתנו להם עד שיתנו פירות. וכן כתבו רי"ף ז"ל בפרק הזהב ור"ם פ"ט דקנין. ודין העניים יש מי שאומר שהוא כהקדש, ונקנין באמירה. ויש אומרים שאינם קונין אלא בדברים שההדיוט קונה בהן. וכתבו הר"ם בפרק כ"ב דקנין. ורי"ף פרק שור שנגח ארבעה וחמשה. והנה הוא כתוב כבר גבי הקנייות בסייעתא דשמיא.
